פברואר 18, 2013

חלומות מתגשמים....

אחד הדברים החשובים בעיניי ואני מדברת עליו הרבה, הוא החשיבות הרבה שיש ליעדים שאנו בוחרים לעצמנו ועבורנו.

לכולנו יש יעדים. גם מי שחושב שאין לו יעדים, אז האמת היא שיש לו – הוא רק לא בחר אותם בעצמו. מאז שנות חיי הבוגרים אני זוכרת את עצמי כמשיגת יעדים. האמת היא, שמרבית היעדים הללו – לא היו שלי! כלומר, הם היו שלי, אבל לא אני בחרתי אותם. לא ישבתי והקדשתי חשיבה מעמיקה ומודעת למה הם היעדים שלי, ומה אני באמת רוצה להשיג.

הסביבה שלי, הכתיבה לי את היעדים שלי. ככה זה אצל אנשים רבים – הסביבה מכתיבה להם מה הם צריכים ללמוד, איפה הם צריכים לעבוד ובכלל כל מה שצריך! ולא מה שאנו באמת רוצים.
יש הבדל מהותי בין השניים. כאשר התחלתי לבחור לעצמי יעדים על פי מה שאני באמת רוצה ולא על פי מה שאני צריכה, החיים שלי החלו להשתנות.

לפני פחות משנה, התהליך ההתפתחותי שעברתי הגיע לנקודת שיא מסוימת שבעקבותיה בחרתי לעזוב את מקום העבודה שלי ולצאת לדרך עצמאית. עשיתי זאת לאחר שישבתי והגדרתי לעצמי מה הן המטרות שלי בחיים, מה אני רוצה להשיג, לעשות, ואיזה סוג אדם אני רוצה להיות.

אלו היו יעדים ומטרות משמעותיים עבורי, חלק גדול מהם כבר השגתי עד היום, את חלקם שיניתי והרחבתי.
יעד אחד משמעותי ביותר היה ברשימה הזו, והיעד הזה היה לכתוב . כן , כן נראה לכם פשוט נכון ? עבורי זה ממש לא היה פשוט .

האמונה שלי הייתה שכתיבה זה דבר קשה ורק כאלה שהם יצירתיים מסוגלים ויכולים ואגב , להם זה בא בקלות ! כי הם כ"כ מוכשרים . ואני , מי אני? יצירתית, זהו שלא! עם העובדה שאני ורבאלית לא יכולתי להתווכח אבל ורבאלית זה לא באמת נחשב , כולם יודעים לדבר, לכתוב לא !

וכך יחד עם ההנחה ש"לכתוב זה קשה " ורק אנשים יצירתיים יכולים , אז בעצם אין לי חשק לעשות את זה .
ועדיין, אני ממש רוצה ועדיין לא מסוגלת לעשות את זה !

פעם מזמן , בשנת 2010 כחלק מתוכנית הלימודים במכון אדלר נאלצתי להתעמת עם הכתיבה שוב בחיי ! רק שהפעם במסגרת הלימודים "אולצנו" לכתוב ככה כתיבה רגשית על תהליכים שאנו חווים ועוברים. מעין "יומן מסע" אמרה המנחה , ואני שוב עם אותה תחושה של מאוד רוצה ולא יכולה כי , אני לא יודעת לכתוב !(אגב ,עם עבודות באוניברסיטה מעולם לא הייתה בעיה).

וככה קצת כתבתי וקצת לא ,וכל הזמן האמונה הזאת עמדה ביני לבין הרצון שלי. בסיום הקורס , בעבודת הסיכום שהגשתי, המנחה כתבה משפט שנחקק בתוכי "כשיתפרסם קובץ הסיפורים הראשון שלך – אנא תודיעי לי – ארוץ לרכוש אותו".

אתם בוודאי יכולים להבין את חווית ההתרגשות שחוויתי , מעין סימן לכך שאני יודעת לכתוב .
ועדיין, עברו כמעט 3 שנים עד אשר הסכמתי להתנסות בחוויה ולכתוב, פשוט לכתוב בלי לחשוב על מושלם , בלי לחשוב מה יגידו עליי ?, בלי לחשוב כאילו עתידו של העולם מונח כאן פשוט לכתוב ....


שלכם ,
 ויק

אין תגובות:

פרסום תגובה